יעל כבר יודעת.

בבוקר בבוקר, לפני שהיא פותחת עיניים

יעל כבר יודעת.

גם כשהייתה ילדה קטנה

היא ידעה.

אבל כשאמרה לאמא שלה, קיבלה חיוך ולפעמים לטיפה מרגיעה על ראשה, שהעבירה לה את המסר 'תהיי ילדה טובה ותשתקי'.

בגיל 16, אחרי כמעט חודשיים עם איציק, שהציע לה חברות אחרי הפעולה בצופים, היא העזה לשתף גם אותו. זה הרגיש לה נכון ככה, בסוף מסע קצר בהרי ירושלים, בין הפסלים החצובים בסלע, לפרוק את מה שעל ליבה. מהתגובה שלו היא הבינה שעדיף לשתוק. הוא חשב שהיא קיבלה מכת שמש והציע לה לשתות הרבה מים. היא שתתה.

כן, אתה צודק. כנראה התייבשתי.

היא התייבשה.

הפעם השלישית שהיא סיפרה הייתה בצבא. היא ישנה עם עוד חמש בנות בחדר בבסיס בדרום הארץ, המאווררים לא מצליחים לגרש את החום הכבד, המים במקלחות רותחים כל היום וכל הלילה והמקום היחיד שבו היה מפלט מהחום היו משרדי המח"ט. היא הגיעה לבקר את יורי, הפקיד הפלוגתי, בלילה של תרגיל נוסף שלא נגמר, ולא ברור לה למה, אולי בגלל העייפות, אולי בגלל השעה המאוחרת, אולי בגלל ההקלה הזמנית מהחום הבלתי נסבל שבחוץ, היא סיפרה לו. משום מה הרגישה שבגלל שהוא מגיע ממקום אחר, מארץ אחרת, ממנטליות אחרת, אולי הוא יבין. הוא לא. הבין. הסתכל עליה כאילו נחתה עכשיו מכוכב אחר, נראה כמו קריקטורה של חייזר עם עיניים עגולות ופה עגול ושיער בהיר וקצוץ שגרם לו להיראות כמעט קירח. וגם הוא לא הבין.

מאז היא הפסיקה לנסות לספר.

הולכת עם הרגשה של סוד בלב.

הרגשה של סוד זה אחרת מסוד אמיתי. זה עוד יותר מכביד. עוד יותר מעייף. זה תופס אותך במקומות הכי לא צפויים. באמצע שיחת טלפון עם חברה, כשממש בא לה לשתף והיא מרגישה שעדיף לשתוק, בנסיעה ארוכה לכנרת עם החבר'ה היא מרגישה שאף אחד לא יבין אותה, וממשיכה לא לספר. באמצע קריאה של ספר היא מרימה את העיניים, מרגישה שהיא חייבת לשתף מישהו אבל יודעת שאין טעם, מדחיקה את ההרגשה המעיקה וממשיכה לקרוא.

היא כבר בת עשרים ושמונה. עשרים ושמונה שנים של השתקה והדחקה ומועקה וידיעה שהיא שונה. עשרים ושמונה, היא חושבת. ע ש ר י ם ו ש מ ו נ ה שנים שהיא מנסה לשתף את הסוד ולא מוצאת מישהו שיקשיב.

והיא יודעת, פשוט יודעת, שהאדם הראשון שלו היא תוכל לספר, האדם הראשון שלא ילטף את ראשה, או יחשוב שהיא קיבלה מכת שמש, ולא יסתכל עליה כאילו היא נחתה הרגע מכוכב אחר, האדם הראשון הזה יהיה האדם היחיד שאיתו היא תוכל באמת להישאר כל החיים.

אז היא מחכה

בסבלנות

באמונה

בשתיקה

היא מחכה.

ואם אתם מכירים מישהו שיודע להרגיש ולהכיל סוד גדול תשלחו אותו אל יעל. יש לה משהו מרגש שהיא כל כך רוצה לשתף...